אודי מספר על המסע Udi's Sailing Stories

  הפסטיבל באואה הוקה הסתיים, ועברנו (ב-19/12) לאי השכן, שהוא גם האי הראשי במרקזס, נוקו היבה. קודם כל, כדי להתאושש מעודף הפעילות והעגינה הלחוצה והמעצבנת בפסטיבל, עברנו למפרץ עמוק ויפיפה שנקרא Taipai ובו עגנו רק עוד שתי סירות ובמרחק מספיק מאיתנו. איזה כיף! נשארנו שם שלושה או ארבעה לילות, בלי לעשות הרבה, מלבד ביקור והסתובבות קצרה בכפר הקטן שנמצא שם ואכילה של קרואסון ו-pain o chocolate (בטח שגיאת כתיב, לא נורא) במאפיונת מקומית. יש שם אתר היסטורי ובו פסלים של המקומיים של פעם, אבל פסל נוסף ומעניין, עשוי עץ, לכבוד ביקור של אדם מפורסם בעמק. האדם המפורסם הוא הרמן מלוויל, מי שכתב את הספר הקלאסי ״מובי דיק״. (אגב, את הספר הזה, למרות שהוא קלאסי ולמרות שהוא עוסק בים לא הצלחתי לקרוא.) כשהוא ביקר בעמק הוא לא היה מפורסם בכלל, אלא בחור צעיר שעבד על סירה של צייד לוויתנים וניצל את ההזדמנות שהיא הגיעה לנוקו היבה לברוח ממנה. כדי לא להתפס הוא ברח מהכפר הראשי והגיע בטעות לעמק הזה שבו היה שבט קניבלים ידוע לשמצה. להפתעתו הוא התקבל שם בברכה, ושהה שם מספר שבועות שבעקבותיהם הוא כתב את ספרו הראשון המתאר, לא ממש...

We arrived at the island of Ua Huka on the afternoon of December 15th. The island has just one bay suitable for anchoring, and of course most of the boats in the Marquesas had gathered there for the festival. Which meant about 30–35 boats, all anchored in very tight quarters. When we arrived, we happily found a spot to drop the hook—but by the next morning it turned out our joy had been premature. The wind in the bay is extremely unsettled, causing boats to swing in all sorts of directions, and not in unison. This leads to some dangerously close encounters. The next morning we were forced to weigh anchor and spend several hours circling the bay, trying to anchor here and there—either the anchor wouldn’t hold properly, or we realized we were simply too close to other boats. Annoying! Eventually we did anchor, and managed to stay put for two days, until once again we found ourselves uncomfortably close to our neighbors. So, in the middle of the final night of the festival, we moved yet a...

  הגענו לאי Ua Huka ב-15/12 בצהרים. באי יש מפרץ אחד שמתאים לעגינה ורב הסירות במרקזס כמובן הגיעו לשם לכבוד הפסטיבל. מה שאומר שהיו שם 30-35 סירות שעגנו בצפיפות גדולה. כשהגענו מצאנו לשמחתנו מקום לעגון בו, אבל למחרת בבוקר התברר שהשמחה היתה מוקדמת מדי. הרוח במפרץ מאוד לא סדורה וגורמת לסירות להסתובב לכל מני כיוונים, ולא כולן יחד. זה גורם להתקרבויות מסוכנות בין הסירות, ואנחנו בבוקר למחרת נאלצנו להרים עוגן ולהסתובב במשך כמה שעות במפרץ, מנסים לעגון פה ושם אבל או שהעוגן לא מספיק תופס, או שמתברר שאנחנו קרובים מדי לסירות אחרות. ניג׳וס! בסוף עגנו, והיינו יומיים על העוגן עד ששוב הגענו למצב של קרבה מסוכנת. אז באמצע הלילה האחרון לפסטיבל שוב נדדנו, בסוף עגנו איכשהוא ונשארנו ערים עם פנס כל הלילה כדי לראות שלא פוגעים באחרים. בסוף לקראת הבוקר התייאשנו, יצאנו מהמפרץ ושטנו מהאי לאי השכן בלי לראות את טקס הסיום. רצתי קדימה עם כל זה כדי להוריד את הנושא מסדר היום ולעבור לכיף. ועוד רגע לפני הכיף, סגירת סיפור יוהנה הפסיכית. לפני שהצטרפה להפלגה סיכמנו שאחרי שנגיע ליעד היא תוכל להשאר עוד לילה כדי להתאפס, ואחר כ...

  We set off on Saturday morning, 6/12. We hesitated about doing this crossing again. With relatively little time left to enjoy the Marquesas once more, there’s a real effort involved, and not a few concerns that come with such a long passage—especially one sailed upwind. What tipped the scales in favor was knowing that there was an annual festival on one of the islands, and that we could make it there in time. These kinds of cultural events are a wonderful part of the adventure! This is especially true in the Marquesas, where the isolation creates a feeling of complete authenticity—hardly any tourists make it that far. To deal with the headwinds, we begin the passage on a southeast heading, almost 90 degrees off the “correct” direction, and sail like that for more than a full day. The optimal route comes from a weather app that can plan the track ahead based on the forecast. During the passage we have no regular internet connection, only satellite reception, which is very li...

  י צאנו לדרך בשבת בבוקר, 6/12. התלבטנו אם לעשות את החצייה הזאת שוב, כשנותר לנו יחסית מעט זמן להנות שוב במרקזס, ובכל זאת ישנו מאמץ מסוים וחששות שקשורים בהפלגה די ארוכה שכזאת, ובמיוחד שההפלגה היא מול הרוח. מה שעזר להכריע בעד היתה הידיעה שיש באחד האיים שם פסטיבל שנתי שאנחנו יכולים להספיק להגיע אליו, וההתרחשויות התרבותיות האלו הן מרכיב נהדר בהרפתקה! במיוחד באיי המרקזס, שבגלל הבידוד שלהם ההרגשה היא של אותנטיות מלאה - בקושי מגיעים לשם תיירים. כדי להתמודד עם הרוח הקדמית אנחנו מתחילים את ההפלגה בכיוון דרום-מזרח, כמעט ב-90 מעלות הצידה מהכיוון הנכון, ושטים כך במשך יותר מיממה. את הנתיב הנכון להפליג בו אנחנו מקבלים מאפליקציית מזג אויר, שיודעת לתכנן קדימה את הנתיב על פי התחזית. במהלך השייט אין לנו קליטת אינטרנט, אלא קליטה לווינית, שהיא מאד מוגבלת. היא משמשת בעיקר להורדת עדכוני מזג אויר, ומאפשרת לשלוח ולקבל הודעות מייל קצרות. ממש בשנה-שנתיים האחרונות נהיה מאד נפוץ על סירות ה״סטאר לינק״ שזה אינטרנט המבוסס על לוויני תקשורת של איילון מאסק. אנחנו מתלבטים אם להתקין כזה, אבל האמת היא שאני מאד שמח כרג...