אודי מספר על המסע Udi's Sailing Stories

 We got up early in the morning for the sail from Taha’a to Bora Bora — not a very long passage, about twenty nautical miles . Even though it’s a short one, I was a bit tense since we hadn’t sailed under canvas for quite a few months (all the recent passages were on the engine, inside the lagoon ), and the mainsail still had that issue I mentioned earlier. In the morning we stopped by the main town in Raiatea so Ayelet could get a haircut and we could pick up a few things, and then we headed out of the lagoon for a real sail. The boat was rolling a bit, but it felt great to have the sails up again, to shut off the engine, and enjoy the blessed quiet as we made good progress. By the time we approached in the afternoon, the sky had turned gray and rainy. We entered the lagoon and tied up to a mooring buoy — it went smoothly, and soon we were secure and could rest. Just to keep things interesting, we realized there was a problem with the charging system — the batteries weren’t gett...

  קמים מוקדם בבוקר לקראת יום שייט מ-Taha’a ל-Bora bora, שייט לא ארוך במיוחד (כעשרים מייל ימי). למרות שזה באמת בקטנה, בכל זאת אני קצת מתוח אחרי שלא הפלגנו עם מפרשים כמה חודשים טובים (ההפלגות עד עכשיו היו על מנוע, בתוך הלגונה) והמפרש הראשי עם התקלה שהסברתי קודם. בבוקר עוד עברנו בעיירה הראשית בראיאטיאה לצורך תספורת לאילת וקצת השלמת קניות, ואז יוצאים מהלגונה לשייט אמיתי. אז הסירה קצת מתנדנדת, אבל כיף שהמפרשים למעלה, מכבים את המנוע ונהיה שקט מבורך תוך התקדמות יפה.  לקראת ההגעה אחה״צ נהיה די אפור וגשום; נכנסים ללגונה ונקשרים למצוף, שבמקרה זה עבר בקלות ואז זה נח ומהיר ואפשר לנוח. כדי שלא יהיה משעמם אנחנו מבינים שיש תקלה בטעינת החשמל מהמנוע לבטריות של הסירה, אז יש לי כבר מה לדאוג בלילה, ולמחרת על הבוקר אני קם וישר בודק מה קרה. לא נוראי, תקלה מוכרת מהעבר, ניקוי וחידוש של כמה מגעים והעניין נפתר. בורה בורה אי יפיפה, עם הר מרשים ביותר בתלילותו, נראה כמו הר סיני באמצע הים. הבעיה כמו עם הרבה מקומות מאד יפים, שיותר מדי אנשים חושבים ככה. בבורה בורה יש resorts של בונגלוס על המים מהיקרים בעולם,...

  The person calling us from the dinghy was Adva , an Israeli woman, partner of Anton , a Frenchman. Their child’s name is Ori . Adva has a boat here, and so does Anton, and she’s been sailing across the Pacific for the past eighteen years. She immediately mentioned that in all those years, she’d never heard Hebrew spoken on this side of the world. We met the next day for a long and pleasant sailors’ chat. We’re currently on the southern side of the island of Taha’a , just four kilometers from Raiatea . Here there’s a cluster of about twenty mooring buoys that can be used for free. Most of them belong to a nearby pearl farm , and there’s an unwritten rule that whoever ties up here goes to visit the farm—and maybe ends up buying something. These buoys usually belong to someone who installed and maintains them. When you tie to one, it’s important to know that it’s well maintained, because it replaces your anchor. If the buoy line isn’t properly secured, or is worn, or simply not thic...

מי שקראה לנו מהדינגי זו אדווה, ישראלית, בת זוגו של אנטון,  צרפתי, ולילד שלהם קוראים אורי. לאדווה יש סירה כאן, וגם לאנטון, והיא שטה הרבה באוקיינוס השקט במהלך שמונה עשרה השנה האחרונות. היא ישר ציינה שבמהלך כל השנים האלו לא שמעה מעולם עברית בצד זה של העולם. נפגשנו למחרת לשיחת שייטים ארוכה ונחמדה. המקום בו אנחנו נמצאים הוא בדרום האי Taha’a, שנמצא מרחק של 4 ק״מ בסך הכל מראיתיאה, וזהו מקבץ של כעשרים מצופי עגינה שעליהם ניתן להיקשר בחינם. המצופים שייכים רובם לחוות פנינים סמוכה, ויש הסכם לא כתוב שמי שנקשר כאן מבקר בחווה, ואז אולי ירכוש שם משהו. מצופים כאלה בדר״כ שייכים למישהוא שהתקין אותם ומתחזק אותם. כשנקשרים למצוף כזה חשוב לדעת אם הוא אכן מתוחזק היטב, כי הוא מתפקד במקום עוגן. אם החבל של המצוף לא מעוגן היטב, או שחוק, או מראש לא חבל עבה מספיק, לא כדאי לסמוך עליו! לעתים קרובות, לכן, הבעלים של מצופים כאלה, אם הם מאפשרים להשתמש בהם בכלל, מבקשים על כך תשלום. שם האי, כאמור, Taha’a וזאת הזדמנות לומר כמה מילים על השפה המקומית. היא עשירה מאד בקמצים, ומשתמשת במעט צלילים יחסית. קוראים אותה בדיוק כמו ...

  March 25 As everyone (probably) knows, Ayelet and I have been sailing for three and a half years now in “the big league” — ocean crossings , distant (very distant) destinations. Sometimes people ask me if I’m not afraid. And the answer is: yes, absolutely! But not of what everyone imagines — big storms, giant waves, and so on. Well, those too, but I try, and so far manage, not to meet ones that are too scary.  What I’m really afraid of, though, is the boat, “Ester”. What could be scary about a boat, you may ask? The answer is malfunctions. And unfortunately, there are plenty of those. That’s how it is — a boat has so many parts, all exposed to a marine environment full of salt, intense radiation, and winds pressing from all directions, stretching ropes and cables under crazy tension. The problem is that I’m supposed to take care of all these parts so that they don’t get damaged — and when they do (which happens all the time) — to fix, repair, and refurbish them. And every t...

כידוע לכל (?) אילת ואני מפליגים מזה שלוש וחצי שנים ב״מגרש של הגדולים״- חציות אוקיינוסים, יעדים רחוקים (מאד). לפעמים שואלים אותי אם אני לא פוחד. והתשובה היא: כן, בהחלט! אבל- לא ממה שכולם מדמיינים: סערות גדולות, גלי ענק וכו׳. טוב, גם מזה, אבל אני משתדל, ובינתיים מצליח, לא לפגוש כאלה שמפחידים מדי. מה שאני באמת מפחד ממנו, או ממנה, זו הסירה, ״אסתר״.  מה כבר מפחיד בסירה, תשאלו. והתשובה היא: תקלות. ואלו, למרבה הצער, יש למכביר. כי ככה זה: לסירה יש המון חלקים, וכולם נמצאים בסביבה ימית של הרבה מלח, קרינה חזקה, ורוחות שלוחצות עליה מכל הכיוונים, מותחות חבלים וכבלים בעוצמות מטורפות.  הבעיה בכל זה היא שאני אמור לנסות לדאוג לכל החלקים הרבים כך שלא יפגעו, וכשהם כן (וזה קורה כל הזמן) לטפל בהם, לתקן, לשפץ. ובכל פעם שמשהו קורה נשאלות מייד כמה שאלות: הראשונה- כמה זה תוקע אותנו. האם אפשר להמשיך ולהגיע לחוף מבטחים. השנייה- האם יש לי מושג מה קרה ואיך אני אמור לתקן את זה. ולבסוף, גם שאלה קטנה ומשנית של כמה זה יעלה, אבל כאן השאלה לא כל-כך  מלחיצה כי אני יודע מראש את התשובה- המון! היום עשיתי טיפול...

The Society Islands , where we are now, are the main island group of French Polynesia . They include Tahiti , the “capital island,” Bora Bora —famous for its exotic name and luxury resorts— Raiatea , where we’re anchored at the moment, and several other islands. They all share a similar geological pattern: a volcanic island with steep, jungle-covered mountains, surrounded by a coral ring that rises just above sea level. Between the coral ring and the island lies a lagoon, a few hundred meters wide and 30–40 meters deep—like an ancient fortress with a moat around it. Speaking of geology, another group of islands in French Polynesia is the Tuamotu Archipelago . These islands are much older, and the central volcanic peaks have long since sunk below the sea, while the coral rings kept growing upward. The result is atolls —rings of land only a few meters above sea level, encircling a central lagoon. There are around 80 such atolls, ranging from a few kilometers to several dozen kilometers a...