פסטיבל ב-Ua Huka

 הגענו לאי Ua Huka ב-15/12 בצהרים. באי יש מפרץ אחד שמתאים לעגינה ורב הסירות במרקזס כמובן הגיעו לשם לכבוד הפסטיבל. מה שאומר שהיו שם 30-35 סירות שעגנו בצפיפות גדולה. כשהגענו מצאנו לשמחתנו מקום לעגון בו, אבל למחרת בבוקר התברר שהשמחה היתה מוקדמת מדי. הרוח במפרץ מאוד לא סדורה וגורמת לסירות להסתובב לכל מני כיוונים, ולא כולן יחד. זה גורם להתקרבויות מסוכנות בין הסירות, ואנחנו בבוקר למחרת נאלצנו להרים עוגן ולהסתובב במשך כמה שעות במפרץ, מנסים לעגון פה ושם אבל או שהעוגן לא מספיק תופס, או שמתברר שאנחנו קרובים מדי לסירות אחרות. ניג׳וס! בסוף עגנו, והיינו יומיים על העוגן עד ששוב הגענו למצב של קרבה מסוכנת. אז באמצע הלילה האחרון לפסטיבל שוב נדדנו, בסוף עגנו איכשהוא ונשארנו ערים עם פנס כל הלילה כדי לראות שלא פוגעים באחרים. בסוף לקראת הבוקר התייאשנו, יצאנו מהמפרץ ושטנו מהאי לאי השכן בלי לראות את טקס הסיום. רצתי קדימה עם כל זה כדי להוריד את הנושא מסדר היום ולעבור לכיף.

ועוד רגע לפני הכיף, סגירת סיפור יוהנה הפסיכית. לפני שהצטרפה להפלגה סיכמנו שאחרי שנגיע ליעד היא תוכל להשאר עוד לילה כדי להתאפס, ואחר כך היא תרד מהסירה לענייניה ותשאיר אותנו לפרטיותנו. אז למחרת ההגעה היא ניסתה למשוך זמן עד שנאלצנו להבהיר לה שהיא יורדת עכשיו מהסירה. לא נעים. ואז היא שכחה לתת לנו את הכסף הקטן שביקשנו מראש כהשתתפות סמלית בהוצאות המזון בהפלגה. 

זהו, די לקיטורים.


הפסטיבל היה באמת מדהים ביופיו! בכל ערב הופיעו שתי להקות רוקדים המיצגות כל אחת את אחד מששת האיים המרקזיים. בכל להקה כזאת יותר מחמישים רקדנים מלווים בלהקת מתופפים על תופי ענק, עם אנרגיות מטורפות. הגברים בתלבושות ותנועות ״קרביות״, הנשים בחצאיות קש ונענוע ישבנים מסחרר. מצרף כאן תמונות וסרטונים שיעבירו את החוויה יותר מכל תיאור שלי.












הריקודים כאמור היו בערבים, ובמשך היום בעיקר נחנו, מלבד באחד הימים בו היה במתחם הפסטיבל אירוע אוכל מטורף: כל אחד מהאיים פתח אוהל להזנה של כל באי הפסטיבל, בחינם. בלילה שלפני הכינו הרבה מהאוכל בבורות בהם שמו גחלים ועליהם בשר ושורשים שונים עטופים בעלי בננה או קוקוס שנקברו והוצאו אחרי 12 שעות. מעבר לכך המון מאכלי דגים לא מבושלים ברטבים שונים, סרטנים, צדפות ועוד ועוד מנות מקומיות, שהועמסו על הצלחות בנדיבות על ידי מאמות מקומיות.


בפסטיבל גם הוצגו למכירה דברי אמנות מקומיים- עבודות גילוף בעץ, ״טאפה״ שזה סוג נייר גס עשוי מקליפות עצים מעובדות ועליו ציורים עם המוטיבים האופייניים, ושרשראות צדפים יפות. 


טאפא



בסך הכל ההרגשה היתה שהאירוע אוטנטי לחלוטין, התכנסות וחגיגה של התרבות המקומית באופן שממש לא כוון לתיירים (וגם לא היו רבים כאלה). לנו יצא לפגוש ולהכיר שם הרבה מהשייטים שהגיעו כשההרגשה היא שמדובר באנשים ״מסוגנו״: רובם על סירות מונוהאל (כלומר לא קטמרנים), שמפליגים למרחקים ולתקופות ארוכות. זה בשונה מאיי סוסייטי בהם היינו קודם ששם המון מהסירות זה קטמרנים שאנשים שוכרים במקום לתקופות קצרות. 

חוויה!

Comments

Post a Comment

Popular posts from this blog

טיפול מנוע

Image
כידוע לכל (?) אילת ואני מפליגים מזה שלוש וחצי שנים ב״מגרש של הגדולים״- חציות אוקיינוסים, יעדים רחוקים (מאד). לפעמים שואלים אותי אם אני לא פוחד. והתשובה היא: כן, בהחלט! אבל- לא ממה שכולם מדמיינים: סערות גדולות, גלי ענק וכו׳. טוב, גם מזה, אבל אני משתדל, ובינתיים מצליח, לא לפגוש כאלה שמפחידים מדי. מה שאני באמת מפחד ממנו, או ממנה, זו הסירה, ״אסתר״.  מה כבר מפחיד בסירה, תשאלו. והתשובה היא: תקלות. ואלו, למרבה הצער, יש למכביר. כי ככה זה: לסירה יש המון חלקים, וכולם נמצאים בסביבה ימית של הרבה מלח, קרינה חזקה, ורוחות שלוחצות עליה מכל הכיוונים, מותחות חבלים וכבלים בעוצמות מטורפות.  הבעיה בכל זה היא שאני אמור לנסות לדאוג לכל החלקים הרבים כך שלא יפגעו, וכשהם כן (וזה קורה כל הזמן) לטפל בהם, לתקן, לשפץ. ובכל פעם שמשהו קורה נשאלות מייד כמה שאלות: הראשונה- כמה זה תוקע אותנו. האם אפשר להמשיך ולהגיע לחוף מבטחים. השנייה- האם יש לי מושג מה קרה ואיך אני אמור לתקן את זה. ולבסוף, גם שאלה קטנה ומשנית של כמה זה יעלה, אבל כאן השאלה לא כל-כך  מלחיצה כי אני יודע מראש את התשובה- המון! היום עשיתי טיפול...
Read more

Taha’a to Moorea, or The mast and me

Image
 During our anchorage in Taha’a , Ayelet looked up at the mast and noticed that the track used for hoisting the mainsail was bent at the top. Uh-oh… another problem. Which meant I had to go up to the masthead again — something I really don’t enjoy. But this time, there was a twist! After ten years of procrastinating, we finally bought a proper harness for working at height, and I was about to try it for the very first time. Until now, because our mast has steps that you can climb (and because the previous owner told me that he used to climb them without any safety line at all), it always seemed obvious to simply climb the steps. Of course, I was responsible enough to secure myself with a partial harness attached to a halyard, but the climbing itself required my full strength, and once I was up there, I could only work with one hand while the other held on to the mast. Hard, awkward, and not fun at all. But now we tried a new technique with the new harness: I still climb the steps, ...
Read more

Engine Maintenance

Image
  March 25 As everyone (probably) knows, Ayelet and I have been sailing for three and a half years now in “the big league” — ocean crossings , distant (very distant) destinations. Sometimes people ask me if I’m not afraid. And the answer is: yes, absolutely! But not of what everyone imagines — big storms, giant waves, and so on. Well, those too, but I try, and so far manage, not to meet ones that are too scary.  What I’m really afraid of, though, is the boat, “Ester”. What could be scary about a boat, you may ask? The answer is malfunctions. And unfortunately, there are plenty of those. That’s how it is — a boat has so many parts, all exposed to a marine environment full of salt, intense radiation, and winds pressing from all directions, stretching ropes and cables under crazy tension. The problem is that I’m supposed to take care of all these parts so that they don’t get damaged — and when they do (which happens all the time) — to fix, repair, and refurbish them. And every t...
Read more