טהיטי למרקזס
יצאנו לדרך בשבת בבוקר, 6/12.
התלבטנו אם לעשות את החצייה הזאת שוב, כשנותר לנו יחסית מעט זמן להנות שוב במרקזס, ובכל זאת ישנו מאמץ מסוים וחששות שקשורים בהפלגה די ארוכה שכזאת, ובמיוחד שההפלגה היא מול הרוח. מה שעזר להכריע בעד היתה הידיעה שיש באחד האיים שם פסטיבל שנתי שאנחנו יכולים להספיק להגיע אליו, וההתרחשויות התרבותיות האלו הן מרכיב נהדר בהרפתקה! במיוחד באיי המרקזס, שבגלל הבידוד שלהם ההרגשה היא של אותנטיות מלאה - בקושי מגיעים לשם תיירים.
כדי להתמודד עם הרוח הקדמית אנחנו מתחילים את ההפלגה בכיוון דרום-מזרח, כמעט ב-90 מעלות הצידה מהכיוון הנכון, ושטים כך במשך יותר מיממה. את הנתיב הנכון להפליג בו אנחנו מקבלים מאפליקציית מזג אויר, שיודעת לתכנן קדימה את הנתיב על פי התחזית. במהלך השייט אין לנו קליטת אינטרנט, אלא קליטה לווינית, שהיא מאד מוגבלת. היא משמשת בעיקר להורדת עדכוני מזג אויר, ומאפשרת לשלוח ולקבל הודעות מייל קצרות. ממש בשנה-שנתיים האחרונות נהיה מאד נפוץ על סירות ה״סטאר לינק״ שזה אינטרנט המבוסס על לוויני תקשורת של איילון מאסק. אנחנו מתלבטים אם להתקין כזה, אבל האמת היא שאני מאד שמח כרגע שאין לנו אינטרנט, זה מאפשר להכנס לראש אחר לגמרי של ריטריט אמיתי.
אני כותב שורות אלה ביום הרביעי להפלגה, כשבינתיים ההתרחשות הכי דרמטית קשורה בטרמפיסטית שלקחנו, יוהנה. כזכור, גרמנייה, בת 38, סיימה לימודי רפואה אבל לא עסקה בזה מאז שסיימה, ובמקום זה מטיילת כבר שנים בעולם, כולל הרבה מאד שייט כצוות/טרמפיסטית על סירות. הנסיון שלה מורגש מייד, היא משתלבת בקלות בעבודות הסירה ובמשמרות.
אבל- מהר מאד גילינו שהבחורה די פסיכית! היא לחוצה מאד להגיע בדיוק לתחילת הפסטיבל, ואילו ההגעה שלנו היא קצת על הקשקש. זה לא נורא, כי הפסטיבל ימשך ארבעה ימים, אבל מבחינתה היא אובססיבית לעניין. היא שמעה אותנו דנים באפשרות שנעצור בדרך ללילה באיי הטואמטו והתחילה חופרת ולוחצת ומנג׳סת שלא נעצור. הבהרנו לה, בהתחלה בעדינות ובסוף בלי עדינות שאמנם גם אנחנו מאד רוצים להגיע לתחילת הפסטיבל, אבל לא מתאים לנו הלחצים שלה. היא המשיכה עם ״אבל אמרתם״, ו״התחייבתם לי״, עד שהשתקנו אותה והחלטנו להוריד אותה באחד האיים בדרך אחרי יומיים הפלגה. אחרי שנרגעו הרוחות בכל זאת התעוררו רחמינו עליה, ועשינו שיחת הבהרה עם גבולות ברורים. גם אז היא לא מייד קלטה, אבל כשהפניתי את הסירה לכיוון האי שם התכוונו להוריד אותה היא התעשתה, ובקשה בנימוס להמשיך איתנו בכל זאת בלי תנאים ודרישות. נענינו, ובעשרים וארבע שעות מאז השיחה דברים חזרו למוטב.
מחשבות בעניין: קודם כל, במשך יום שלם נהייתה אוירה לא נעימה בסירה, וזה מאד מבאס. המזל שהיתה בכלל אלטרנטיבה, להוריד אותה אם דברים לא יסתדרו, אבל בדרך כלל בחציות אתה תקוע למלוא זמן החצייה. בנוסף, מכיון שהתגובות שלה היו כל-כך לא לעניין, וגם לפני זה חשנו איזושהיא מוזרות בה, מתחילות מחשבות פרנואידיות על ״זוג שנעלם בלב ים בעקבות שייט עם רוצחת סדרתית פסיכופטית…״. וקצת יותר ברצינות, מחשבה על כך שאולי אנחנו תמימים וסומכים יותר מדי על אנשים- החלטה לקחת מישהוא לשבוע ויותר בלי ממש להכיר אותו, על סמך חצי שעה מפגש מקדים, זה אולי דורש בכל זאת יותר זהירות.
האמת היא שעד היום שטו איתנו לא מעט טרמפיסטים, כשהחוויה היתה לרב מצוינת ונוצרו קשרים וחברויות שנהנינו מהם מאד. בפעמים הפחות טובות זה היה גם בסדר, לכל היותר ניטרלי. כזה עוד לא קרה לנו.. אני מניח שמעתה נהיה יותר זהירים, אבל בסך הכל נעים יותר להסתובב בעולם עם תחושת אמון.
 |
| עוד טרמפיסטית, אבל נחמדה |
מעבר לזה ההפלגה בינתיים פשוט מענגת! אני נזכר בכך שבסך הכל רב החציות שלנו הן כאלה, וכדאי מאד להמשיך ולהתגבר על החששות שלפני כדי להכנס לתחושות המיוחדות של חצייה.
קצת קשה להסביר את החוויה הזו. אפשר להשוות את זה לריטריט מדיטציה ארוך. שעות ארוכות של בהייה בגלים, באופק, בעננים משתנים. בכל ערב תצוגת שקיעה שונה תמיד ומקסימה. בלילות המשמרות- בחלק מהלילה יש אור ירח וזה נותן אוירה מיוחדת. שאר הזמן התרכזות בקריאה בספר בלי הסחות (כאמור, בלי אינטרנט!), או שמיעת פודקאסט מעניין.
תומר, ששט איתנו בחציות הארוכות, כתב קטע מדהים בעיני המתאר חצייה, אצרף אותו כאן.
חבר יקר שיתף אותי פעם בהבנת הריקנות. ריקנות היא פוטנציאל.
הפוטנציאל לשאוף פנימה את האובייקטים שהיו שם כל הזמן ולראות את היופי שבהם. דברים שהם הבסיס לכל מה שמקיף אותנו וכל כך חיוניים לישות שלנו שאנחנו קוראים להם ריקנות.
זה מה שהאוקיינוס נותן. ריקנות עצומה שמקיפה מעגל אינסופי. ריקנות המאפשרת לראות את משחק האור בין הים לשמיים, מאפשרת לשמוע את הרוח מנגנת על כל כלי שהיא מוצאת ומאפשרת להרגיש את עלייתו וירידתו של כל גל, מרעידה את העולם כולו. כל כך הרבה מקום נשאר לעננים לתפוס את הצבעים המתפרצים של השקיעה, מוחלפים באור הירח שנותן את הפרשנות שלו לאור, מוחלף שוב בכוכבים אין ספור שמגיעים בחושך שנותר מאחור.
ומדי פעם משהו מפריע את הריקנות בצורת ציפור שיורדת מהשמיים, מחשבה שצפה, או דולפין העולה ממעמקים. כשהם באים יש להם כל כך הרבה מקום שהם יכולים למלא את כל הווייתכם ברגע, עד שהם פתאום עוזבים שוב.
כשסוף סוף יבשה צצה מהים התחושות מעורבות. הקלה העומדת יד ביד עם קדרות עדינה. אבל אתה יודע שריקנות עדיין תהיה שם, היא תמיד שם, אם רק תרצה לראותה.
 |
| ריקנות |
כותב שוב אחרי סוף ההפלגה: זו עברה ללא אירועים מיוחדים, גם לא עם יוהנה. עד ליום וחצי האחרונים המשיכו התנאים הנוחים, ובסוף הרוח התגברה וגם הגלים עלו קצת. זה כשלעצמו לא נורא, אבל גם אנחנו רצינו להגיע לתחילת הפסטיבל ולכן השתמשנו במנוע ושטנו יותר מול הגלים, וזה נהיה באמת פחות נעים. בדיעבד אולי טעות, אם היינו מאריכים ביממה וממשיכים בשייט מפרשים היה כנראה נח יותר. מצד שני, טקס הפתיחה לפסטיבל היה באמת מקסים!
הגענו ביום שני, 15/12, בשעות הצהרים, סה״כ תשעה ימי הפלגה. ממש לקראת הגעה הגיעו וליוו אותנו במשך חצי שעה ויותר להקת דולפינים גדולה, ובתוכה הרבה תינוקות דולפינים חמודים ושובבים!
כאמור, החצייה הארוכה יחסית היא חוויה מיוחדת, מהנה אבל גם יש בה מאמץ מנטלי ופיזי- שינה לא סדירה, חיים במתחם הקטן של הסירה בלי יציאות רענון, באלכסון בגלל ההטיה של הסירה, וטלטולי הגלים.
 |
| שקיעה באלכסון |
זהו, הגענו.
Comments
Post a Comment