אודי מספר על המסע Udi's Sailing Stories

  We set off on Saturday morning, 6/12. We hesitated about doing this crossing again. With relatively little time left to enjoy the Marquesas once more, there’s a real effort involved, and not a few concerns that come with such a long passage—especially one sailed upwind. What tipped the scales in favor was knowing that there was an annual festival on one of the islands, and that we could make it there in time. These kinds of cultural events are a wonderful part of the adventure! This is especially true in the Marquesas, where the isolation creates a feeling of complete authenticity—hardly any tourists make it that far. To deal with the headwinds, we begin the passage on a southeast heading, almost 90 degrees off the “correct” direction, and sail like that for more than a full day. The optimal route comes from a weather app that can plan the track ahead based on the forecast. During the passage we have no regular internet connection, only satellite reception, which is very li...

  י צאנו לדרך בשבת בבוקר, 6/12. התלבטנו אם לעשות את החצייה הזאת שוב, כשנותר לנו יחסית מעט זמן להנות שוב במרקזס, ובכל זאת ישנו מאמץ מסוים וחששות שקשורים בהפלגה די ארוכה שכזאת, ובמיוחד שההפלגה היא מול הרוח. מה שעזר להכריע בעד היתה הידיעה שיש באחד האיים שם פסטיבל שנתי שאנחנו יכולים להספיק להגיע אליו, וההתרחשויות התרבותיות האלו הן מרכיב נהדר בהרפתקה! במיוחד באיי המרקזס, שבגלל הבידוד שלהם ההרגשה היא של אותנטיות מלאה - בקושי מגיעים לשם תיירים. כדי להתמודד עם הרוח הקדמית אנחנו מתחילים את ההפלגה בכיוון דרום-מזרח, כמעט ב-90 מעלות הצידה מהכיוון הנכון, ושטים כך במשך יותר מיממה. את הנתיב הנכון להפליג בו אנחנו מקבלים מאפליקציית מזג אויר, שיודעת לתכנן קדימה את הנתיב על פי התחזית. במהלך השייט אין לנו קליטת אינטרנט, אלא קליטה לווינית, שהיא מאד מוגבלת. היא משמשת בעיקר להורדת עדכוני מזג אויר, ומאפשרת לשלוח ולקבל הודעות מייל קצרות. ממש בשנה-שנתיים האחרונות נהיה מאד נפוץ על סירות ה״סטאר לינק״ שזה אינטרנט המבוסס על לוויני תקשורת של איילון מאסק. אנחנו מתלבטים אם להתקין כזה, אבל האמת היא שאני מאד שמח כרג...

  Tahiti i s the main island of French Polynesia , and it’s where the capital, Papeete , is located. It’s a fairly large volcanic island , and in fact it’s actually two islands connected by a narrow strip of land, so it looks a bit like the number eight, with one island noticeably smaller than the other. A short “digression”: a strip of land like that is called an isthmus — a word I really like saying. Partly because it’s an unusual, special word, and partly because it always reminds me of the person who introduced it to me: a retired captain from ZIM shipping in the 1960s named Ilan Meirson . I did my first ever offshore passage with him, from Israel to Greece , on a small boat he built himself in the backyard of his home in Omer over the course of 14 years. He was a tough and stubborn man, but sailing with him was fascinating — he told incredible stories from his wild days as a captain. He passed away this year at a good old age; may his memory be a blessing. Tahiti is also a...

  טהיטי זה האי הראשי של פולנינזיה הצרפתית, ונמצאת בו הבירה פפיטה. הוא אי געשי די גדול, ולמעשה הוא שני איים שמחוברים בינהם ב״מיצר יבשה״ צר, כך שזה נראה כמו הספרה שמונה, כשאחד האיים קטן משמעותית מהשני. ״חפירה״ קצרה: למיצר יבשה שכזה קוראים ״איסטמוס״ (isthmus) שזו מילה שאני אוהב להגיד. גם כי זו מילה לא ידועה ומיוחדת, וגם כי אני תמיד נזכר במי שהכיר לי אותה, קפיטן בדימוס מ״צים״ של שנות הששים בשם אילן מאירסון. איתו עשיתי את הפלגת חו״ל הראשונה שלי, מהארץ ליוון, על גבי סירה קטנה שהוא בנה בעצמו בחצר הבית שלו בעומר במשך 14 שנה. איש קשה ועקשן אבל ההפלגה איתו הייתה סופר מענינת כי הוא סיפר סיפורים מופלאים מתקופתו הפרועה כקפיטן. הוא נפטר השנה בשיבה טובה, יהי זכרו… טהיטי גם אי גבוה (2242 מטרים), וזה מאד מעניין לראות את ההשפעה שלו על משטר הרוחות באזור עצום שסביבו: הרוחות באוקיינוס הן הרבה מאד בכיוון קבוע ועצמה קבועה. אבל, כשזה מגיע לגוש הזה שבאמצע האוקינוס הוא מערבל אותן באופן שיוצר ״הפרעות״ לזרימה למרחק של מאות קילומטרים. מעניין לראות את זה במפות מטאורולוגיות. ולבסוף, הוא גם אי יפה ביותר! כאמור, ה...

  We arrived at Vai’are Bay in Moorea—the one with the dolphins at the entrance—on November 19th and stayed for a week. (I’ve decided to start noting dates for my own future reading; dear readers, feel free to ignore them.) For the first four days it poured nonstop, with strong winds, and we barely left the boat. Ayelet loved it—cooking (for example, an amazing lasagna with pumpkin and bok choy leaves), making industrial quantities of yogurt, then labneh, granola, baking cakes, doing laundry, hanging laundry, cleaning, fixing pumps. And—finishing a big project she’d been working on for two weeks: a book for our beloved granddaughter, Noor. It’s a photo book with text that tells Noor what we do when we “disappear” from her life, and reminds her of moments from our visit to Israel. Ayelet is a super-grandma, and spends a good chunk of every day happily watching the endless stream of videos Eliyana sends. I managed to read more than usual and kept pushing forward with my Sisyphean Gre...