אודי מספר על המסע Udi's Sailing Stories

  The festival on Ua Huka came to an end, and on 19/12 we moved on to the neighboring island – and the main island of the Marquesas – Nuku Hiva. First of all, to recover from the overload of activity and the stressful, annoying anchoring during the festival, we sailed into a deep and beautiful bay called Taipai, where only two other boats were anchored, and at a comfortable distance from us. What a relief! We stayed there for three or four nights, doing very little, apart from a short walk and visit in the tiny village and eating croissants and pain o chocolate (surely misspelled, but never mind) at a local bakery. There is a historical site there with stone statues of the old-time locals, but also another, rather surprising and interesting statue made of wood, commemorating a visit by a famous person to the valley. The famous person is Herman Melville, the author of the classic novel “Moby Dick”. (By the way, despite it being a classic, and despite it being about the sea, I never ...

  הפסטיבל באואה הוקה הסתיים, ועברנו (ב-19/12) לאי השכן, שהוא גם האי הראשי במרקזס, נוקו היבה. קודם כל, כדי להתאושש מעודף הפעילות והעגינה הלחוצה והמעצבנת בפסטיבל, עברנו למפרץ עמוק ויפיפה שנקרא Taipai ובו עגנו רק עוד שתי סירות ובמרחק מספיק מאיתנו. איזה כיף! נשארנו שם שלושה או ארבעה לילות, בלי לעשות הרבה, מלבד ביקור והסתובבות קצרה בכפר הקטן שנמצא שם ואכילה של קרואסון ו-pain o chocolate (בטח שגיאת כתיב, לא נורא) במאפיונת מקומית. יש שם אתר היסטורי ובו פסלים של המקומיים של פעם, אבל פסל נוסף ומעניין, עשוי עץ, לכבוד ביקור של אדם מפורסם בעמק. האדם המפורסם הוא הרמן מלוויל, מי שכתב את הספר הקלאסי ״מובי דיק״. (אגב, את הספר הזה, למרות שהוא קלאסי ולמרות שהוא עוסק בים לא הצלחתי לקרוא.) כשהוא ביקר בעמק הוא לא היה מפורסם בכלל, אלא בחור צעיר שעבד על סירה של צייד לוויתנים וניצל את ההזדמנות שהיא הגיעה לנוקו היבה לברוח ממנה. כדי לא להתפס הוא ברח מהכפר הראשי והגיע בטעות לעמק הזה שבו היה שבט קניבלים ידוע לשמצה. להפתעתו הוא התקבל שם בברכה, ושהה שם מספר שבועות שבעקבותיהם הוא כתב את ספרו הראשון המתאר, לא ממש...

We arrived at the island of Ua Huka on the afternoon of December 15th. The island has just one bay suitable for anchoring, and of course most of the boats in the Marquesas had gathered there for the festival. Which meant about 30–35 boats, all anchored in very tight quarters. When we arrived, we happily found a spot to drop the hook—but by the next morning it turned out our joy had been premature. The wind in the bay is extremely unsettled, causing boats to swing in all sorts of directions, and not in unison. This leads to some dangerously close encounters. The next morning we were forced to weigh anchor and spend several hours circling the bay, trying to anchor here and there—either the anchor wouldn’t hold properly, or we realized we were simply too close to other boats. Annoying! Eventually we did anchor, and managed to stay put for two days, until once again we found ourselves uncomfortably close to our neighbors. So, in the middle of the final night of the festival, we moved yet a...

  הגענו לאי Ua Huka ב-15/12 בצהרים. באי יש מפרץ אחד שמתאים לעגינה ורב הסירות במרקזס כמובן הגיעו לשם לכבוד הפסטיבל. מה שאומר שהיו שם 30-35 סירות שעגנו בצפיפות גדולה. כשהגענו מצאנו לשמחתנו מקום לעגון בו, אבל למחרת בבוקר התברר שהשמחה היתה מוקדמת מדי. הרוח במפרץ מאוד לא סדורה וגורמת לסירות להסתובב לכל מני כיוונים, ולא כולן יחד. זה גורם להתקרבויות מסוכנות בין הסירות, ואנחנו בבוקר למחרת נאלצנו להרים עוגן ולהסתובב במשך כמה שעות במפרץ, מנסים לעגון פה ושם אבל או שהעוגן לא מספיק תופס, או שמתברר שאנחנו קרובים מדי לסירות אחרות. ניג׳וס! בסוף עגנו, והיינו יומיים על העוגן עד ששוב הגענו למצב של קרבה מסוכנת. אז באמצע הלילה האחרון לפסטיבל שוב נדדנו, בסוף עגנו איכשהוא ונשארנו ערים עם פנס כל הלילה כדי לראות שלא פוגעים באחרים. בסוף לקראת הבוקר התייאשנו, יצאנו מהמפרץ ושטנו מהאי לאי השכן בלי לראות את טקס הסיום. רצתי קדימה עם כל זה כדי להוריד את הנושא מסדר היום ולעבור לכיף. ועוד רגע לפני הכיף, סגירת סיפור יוהנה הפסיכית. לפני שהצטרפה להפלגה סיכמנו שאחרי שנגיע ליעד היא תוכל להשאר עוד לילה כדי להתאפס, ואחר כ...