מוריאה II
למפרץ Vai’are במוריאה, זה עם הדולפינים בכניסה, הגענו ב-19/11 ושהינו שבוע. (החלטתי להתחיל לציין תאריכים לצרכי קריאה עתידית שלי, הקוראים מוזמנים להתעלם).
בארבעה ימים הראשונים יורד מלא גשם, הרבה רוחות חזקות, ולא יוצאים כמעט מהסירה. אילת מתה על זה, מבשלת (למשל לזניה מעולה במילוי דלעת ועלי בקצ׳וי), מכינה יוגורט בכמויות תעשייתיות, וממנו לבנה, וגרנולה, אופה עוגות, מכבסת, תולה, מנקה ומתקנת משאבות. וגם- מסיימת פרויקט שנמשך כבר שבועיים עם המון עבודה, של הכנת ספר לנור, הנכדה האהובה שלנו. זה ספר של תמונות עם טקסט שמספר לנור מה אנחנו עושים כשאנחנו נעלמים לה, ומזכיר לה חוויות מהביקור שלנו בארץ. בכלל, אילת סבתא טוטאלית, והמון זמן כל יום הולך על צפייה שלה בלופים בסרטונים שאליענה שולחת.
אני מצליח לקרוא קצת יותר, וממשיך במרץ עם לימוד היוונית הסיזיפי שלי. אחרי שלושה ימים אני צריך אוורור, ולמרות הגשם יורד עם הדינגי לכפר הסמוך. אין שם הרבה, במיוחד ביום ראשון שבו המעט שיש סגור, מלבד נמל מעבורות שמפתיע בכמות הפעילות שלו- נראה לי שבכל יום יש בסביבות עשר הפלגות לPapeete , שהיא עיר הבירה של פולינזיה הצרפתית. זו הפלגה קצרה של כחצי שעה, ונראה שהרבה אנשים ממוריאה עובדים בטהיטי ועוברים יום יום. אז מכיון שאני צריך אוורור כאמור, אני הולך לנמל המעבורות ומסתכל בעניין והנאה כשהן מגיעות, נקשרות, פורקות אנשים ומכוניות. זה משעשע בעיני שלמרות החיים שלנו בסירה כל-כך הרבה זמן זה עדיין מרתק אותי, כמו לפני שנים כשהיינו נוסעים ליוון עם הילדים ומפליגים מאי לאי במעבורת. אחד הדברים המופלאים בעיני זה איך מגיעה מעבורת כזאת גדולה במהירות, מתמרנת בנמל ותוך חמש דקות קשורה לרציף. לי עם ה״אסתר״ הפיצפונת לוקח הרבה יותר זמן.
התאווררותי.
בימים שנותרו מזג האויר משתפר עד כדי שמיים כחולים ללא רוח, אבל למרבה השמחה גם כך לא מאד חם פה. אנחנו מנצלים את הזמן להרבה שנרקולים בריפים מקסימים ובריאים, וגם פשוט יושבים על הסירה ומסתכלים מוקסמים דרך מים צלולים ברמות שקשה לתאר בחול הרדוד שמתחתינו ובמופע המתרחש: אבו נפחא רציני למראה שמסתובב כל הזמן ליד הסירה ושרשרת העוגן, ונראה שמרגיש אחריות כבדה על המתרחש, Sting Rays, Eagle Rays, סרטני נזיר ענקיים שגוררים איתם קונכיות גדולות בתור בית, חלילנים גדולים בצבע כחול מטאלי ועוד ועוד. כל זה- בלי לזוז מהכורסה. בלילה אנחנו תולים מחוץ לסירה פנס וזה בכלל מושך את כל הדגים אלינו.
 |
| כריש |
 |
 |
| אבו נפחא אחראי עוגן |
 |
| Eagle ray |
ולפני יומיים היה 24/11! תאריך רב משמעות: יום ההולדת של אילת! היום נפתח בשיחת וידאו ארוכה וכיפית עם כל ילדינו ובנות/בני זוגם. אילת, לא רק ביום ההולדת שלה, מקפידה לארגן שיחות כאלה פעם בשבוע-שבועיים, וילדינו החמודים משתפים עם זה פעולה בשמחה.
בהמשך היום עוד קצת שיחות עם מברכים, שנרקול אחה״צ, ולארוחת הערב אילת מכינה לנו ארוחה חגיגית עם לזניה, פוקצ׳ה (תרומתי הצנועה), סלט חצילים שרופים על האש כמו שצריך, לבנה, סלט אבוקדו, סלט ירקות ומלפפונים עם פטה, בצל אדום ושמן זית! השמן זית, אגב, הוא יבוא אישי מקלמטה ביוון. בתחילת המסע קנינו שם עשרים ליטר וכעת עומד להסתיים.
למחרת טיול ברגל למפל מים גבוה עם בריכה כיפית תחתיו. אחזור על עצמי שוב: הפרחים שבדרך והריח הנהדר! אפילו בנסיעה בדינגי, חצי קילומטר מהחוף, פתאום מרגישים משב ריח נעים!
וחדשות טובות: החלק מצרפת שאנחנו מחכים לו כבר חדשיים הגיע סוף סוף לטהיטי! ממצב צבירה של סתלבט עמוק אנחנו נדרכים, במובן הטוב של המילה, לקראת הפרק הבא שצפוי לנו (אם לא יהיו הפתעות, טפו טפו טפו). שטים עכשיו ממוריאה לטהיטי לקחת את החלק ולהרכיב אותו, ואז נהיה מוכנים ונמתין לחלון מזג אויר שיתאים לשייט גדול יחסית לכיוון איי המרקזס. מדובר על שייט של יומיים-שלושה לאיי הטואמטו, ומהם עוד 5-6 ימים למרקזס.
Comments
Post a Comment