Bora Bora האי

 קמים מוקדם בבוקר לקראת יום שייט מ-Taha’a ל-Bora bora, שייט לא ארוך במיוחד (כעשרים מייל ימי). למרות שזה באמת בקטנה, בכל זאת אני קצת מתוח אחרי שלא הפלגנו עם מפרשים כמה חודשים טובים (ההפלגות עד עכשיו היו על מנוע, בתוך הלגונה) והמפרש הראשי עם התקלה שהסברתי קודם. בבוקר עוד עברנו בעיירה הראשית בראיאטיאה לצורך תספורת לאילת וקצת השלמת קניות, ואז יוצאים מהלגונה לשייט אמיתי. אז הסירה קצת מתנדנדת, אבל כיף שהמפרשים למעלה, מכבים את המנוע ונהיה שקט מבורך תוך התקדמות יפה. 

לקראת ההגעה אחה״צ נהיה די אפור וגשום; נכנסים ללגונה ונקשרים למצוף, שבמקרה זה עבר בקלות ואז זה נח ומהיר ואפשר לנוח. כדי שלא יהיה משעמם אנחנו מבינים שיש תקלה בטעינת החשמל מהמנוע לבטריות של הסירה, אז יש לי כבר מה לדאוג בלילה, ולמחרת על הבוקר אני קם וישר בודק מה קרה. לא נוראי, תקלה מוכרת מהעבר, ניקוי וחידוש של כמה מגעים והעניין נפתר.

בורה בורה אי יפיפה, עם הר מרשים ביותר בתלילותו, נראה כמו הר סיני באמצע הים. הבעיה כמו עם הרבה מקומות מאד יפים, שיותר מדי אנשים חושבים ככה. בבורה בורה יש resorts של בונגלוס על המים מהיקרים בעולם, 1000-3000$ ללילה. יש גם בפחות.

אפילו אנחנו נאלצים לשלם 40$ ללילה עבור קשירה למצוף.

בבוקר שטים מסביב לאי למעגן מצופים אחר עם הנוף הכי יפה להר, כשהשייט בתוך הלגונה די מלחיץ כי יש תמרונים בין אלמוגים בגובה רדוד מאד.


הנוף תוך כדי הקפת הלגונה




אחרי הצהריים לוקחים את הדינגי ושטים די רחוק לריף אלמוגים לשנרקל. יפה מאד! בדרך חזרה לכיוון הסירה מנוע הדינגי כבה פתאום. נסיונות נואשים להתניע לא צולחים, ואנחנו נאלצים לחתור במשך כשעה! אני מאד מתבאס כי תמיד יש לי חששות מהאמינות המפוקפקת של מנועי דינגי- המנוע הקודם עשה לנו המון בעיות ותקע אותנו לא פעם, אז השקענו וקנינו מנוע חדש ועכשיו גם הוא מפשל! אילת, בנסיון לעודד אותי, אמרה שזה לא נורא, הים שקט, הנוף מדהים. אז כמו בסיפורים, חמש דקות אח״כ התחילה רוח מולנו עם קצת גלים והקשתה מאד על החתירה.

ושוב, דאגה בלילה איך זה יפתר. בערב אני קורה מלא ChatGPT ורואה סרטוני יוטיוב על ניקוי קרבורטורים. אני קם מוקדם, נחוש לפתור את הבעיה! אני מארגן במאמץ רב מתקן מיוחד על הסירה כדי לחבר אליו את המנוע בזמן העבודה. 





מעלים את המנוע הכבד לסירה, אני מחבר אותו בהצלחה למתקן, מוכן ליום עבודה ארוך ומתסכל. ואז אחרי כמה דקות אני מגלה שאיזשהו חיבור פשוט התנתק, מחבר אותו ובזה נגמרה התקלה. הקלה גדולה, ובכל זאת תסכול מהעבודה הרבה בוקר שני ברציפות. למרות הנדושות של הפתגם, אני חושב עליו כל הזמן בעודי עובד קשה בנוף המופלא של בורה בורה:


 Cruising is fixing your boat in exotic places .



Exotic places



התכוונו עוד לטייל היום אבל עד שהתארגנו התחיל גשם, וכבר נשארנו בסירה. רק לקראת סוף היום ירדתי לבד עם הדינגי לחוף האי הסמוך, שם הסתובבתי קצת כדי להתאוורר. פגשתי שם איש מקומי פשוט, שומר על אתר ברביקיו אליו מביאים אנשים במשך היום. הוא התרשם מאד מזה שבאתי מישראל הכל כך רחוקה, ולפני שנפרדנו נתן לי סל גדול מלא בבננות, פפאיה, וכמה תרמילי וניל טבולים ברום. איזו נדיבות! שוב ושוב פוגשים את זה כאן וזה כל כך נוגע ללב!


מחר בבוקר - יוצאים למאופיטי. הכוונה להיות שם לפחות שבועיים בהתרגעות מוחלטת!

Comments

Post a Comment

Popular posts from this blog

טיפול מנוע

Image
כידוע לכל (?) אילת ואני מפליגים מזה שלוש וחצי שנים ב״מגרש של הגדולים״- חציות אוקיינוסים, יעדים רחוקים (מאד). לפעמים שואלים אותי אם אני לא פוחד. והתשובה היא: כן, בהחלט! אבל- לא ממה שכולם מדמיינים: סערות גדולות, גלי ענק וכו׳. טוב, גם מזה, אבל אני משתדל, ובינתיים מצליח, לא לפגוש כאלה שמפחידים מדי. מה שאני באמת מפחד ממנו, או ממנה, זו הסירה, ״אסתר״.  מה כבר מפחיד בסירה, תשאלו. והתשובה היא: תקלות. ואלו, למרבה הצער, יש למכביר. כי ככה זה: לסירה יש המון חלקים, וכולם נמצאים בסביבה ימית של הרבה מלח, קרינה חזקה, ורוחות שלוחצות עליה מכל הכיוונים, מותחות חבלים וכבלים בעוצמות מטורפות.  הבעיה בכל זה היא שאני אמור לנסות לדאוג לכל החלקים הרבים כך שלא יפגעו, וכשהם כן (וזה קורה כל הזמן) לטפל בהם, לתקן, לשפץ. ובכל פעם שמשהו קורה נשאלות מייד כמה שאלות: הראשונה- כמה זה תוקע אותנו. האם אפשר להמשיך ולהגיע לחוף מבטחים. השנייה- האם יש לי מושג מה קרה ואיך אני אמור לתקן את זה. ולבסוף, גם שאלה קטנה ומשנית של כמה זה יעלה, אבל כאן השאלה לא כל-כך  מלחיצה כי אני יודע מראש את התשובה- המון! היום עשיתי טיפול...
Read more

Taha’a to Moorea, or The mast and me

Image
 During our anchorage in Taha’a , Ayelet looked up at the mast and noticed that the track used for hoisting the mainsail was bent at the top. Uh-oh… another problem. Which meant I had to go up to the masthead again — something I really don’t enjoy. But this time, there was a twist! After ten years of procrastinating, we finally bought a proper harness for working at height, and I was about to try it for the very first time. Until now, because our mast has steps that you can climb (and because the previous owner told me that he used to climb them without any safety line at all), it always seemed obvious to simply climb the steps. Of course, I was responsible enough to secure myself with a partial harness attached to a halyard, but the climbing itself required my full strength, and once I was up there, I could only work with one hand while the other held on to the mast. Hard, awkward, and not fun at all. But now we tried a new technique with the new harness: I still climb the steps, ...
Read more

Engine Maintenance

Image
  March 25 As everyone (probably) knows, Ayelet and I have been sailing for three and a half years now in “the big league” — ocean crossings , distant (very distant) destinations. Sometimes people ask me if I’m not afraid. And the answer is: yes, absolutely! But not of what everyone imagines — big storms, giant waves, and so on. Well, those too, but I try, and so far manage, not to meet ones that are too scary.  What I’m really afraid of, though, is the boat, “Ester”. What could be scary about a boat, you may ask? The answer is malfunctions. And unfortunately, there are plenty of those. That’s how it is — a boat has so many parts, all exposed to a marine environment full of salt, intense radiation, and winds pressing from all directions, stretching ropes and cables under crazy tension. The problem is that I’m supposed to take care of all these parts so that they don’t get damaged — and when they do (which happens all the time) — to fix, repair, and refurbish them. And every t...
Read more